חג המולד האחרון עם אבא ב-1959
בסוף נובמבר 1959 הייתי בת 10 ואיב בן 5. באותו יום הלכנו
יחד עם ממי לעשות קניות ובדרך חזרה היא קנתה לנו לוח שנה מיוחד רק לחודש דצמבר בו
היו חלונות שהיה אפשר לפתוח לכל יום עד חג המולד ב-24 לדצמבר. כל שנה קיבלנו אחד
כזה והיה כיף לפתוח את החלונות ולגלות ציורים יפים, זה גם נתן לנו הרגשה שהימים
עוברים מהר יותר עד החג. ימים אלה היו עסוקים מאוד, הכנו מתנות לכולם, בדרך כלל
עבודות יד בעזרת ממי. היא הייתה מדהימה וידעה לעשות מתנות יפות מכל דבר ותמיד היו
לה רעיונות מה לעשות. עשינו חיות מערמונים, גפרורים וצבע, בנינו קופסאות מגפרורים
או שקישטנו קופסאות קטנות עם הדבקות וצבע, לא היו חסרים רעיונות וחומרים והמתנות
שלנו תמיד היו יוצאי דופן, יפים ושימושיים.
הכנו המון עוגיות יחד עם ממי, היא הכינה את הבצק ואיב ואני
חתכנו את העוגיות עם צורות מברזל. מילינו קופסאות רבות עם כל מיני עוגיות, כמובן
שחלק גדול מהם עברו ישר לבטן שלנו ברגע שיצאו מהתנור! ממי גם עשתה ריבות עם הפירות
של הגינה שלנו בניון. קודם כול היא ניקתה אותם, אחר כך שקלה אותם והכניסה אותם
בסיר גדול. לסיר הוסיפה אותה כמות של סוכר ולפעמים גם ווניל או קינמון ונתנה לזה
להתבשל במשך מספר שעות, עד שהריבה הייתה כמו שרצתה. בינתיים הרתיחה ממי צנצנות
זכוכית בסיר אחר וברגע שהריבה הייתה מוכנה הכניסה אותה לצנצנות וסגרה אותם הרמטית.
אהבתי מאוד לעזור לה וכל הבית היה מלא בריחות מתוקים... איזה תענוג...
איב ואני ידענו שאמא ואבא קנו לנו מתנות אך אף פעם לא
הצלחנו למצוא היכן הם הסתירו אותם, וחיפשנו! כל שנה הפכנו את כל הבית לשווא. באותה
שנה ביקש איב רכבת עם פסי רכבת, בתים, עצים ותחנת רכבת ואני ביקשתי עט 'פרקר' עם
יומן, ספרים ומחליקיים להחלקה על הקרח.
מזה מספר חודשים היה אבא חולה, הוא התאשפז בקליניקה 'לה
ליניאר' (La Lignere) ליד ניון ונסענו לבקר אותו לעיתים קרובות.
מספר ימים לפני החג הוא קיבל אישור לחזור הביתה ושמחנו מאוד. מאחר והיה לו סכרת
הכינה לו ממי מאכלים מיוחדים שאכלנו יחד איתו. עד היום אני זוכרת את הטעם של הלחם
המיוחד הזה, חיפשתי אך לא מצאתי אותו שוב, חבל, הייתי רוצה לטעום אותו עוד פעם.
שלושה ימים לפני החג הלכנו עם ממי לכיכר פלפלה (Plainpalais) לקנות עץ חג המולד. מצאנו אחד יפה ומלא אך הוא היה די גדול
והתקשינו להביא אותו הביתה. היו הרבה צחוקים בדרך כאשר שלושתנו גררנו אותו איכשהו
עד הבית. עצרנו גם בחנות המרקור (Mercure) לקנות דמויות
וחיות משוקולד לקישוט העץ. כאשר הגענו סוף סוף הביתה הקמנו את העץ בפינה בסלון על
שרפרף מכוסה במפה גדולה לבנה. ממי ואני עלינו לעליית גג לקחת את כל קישוטי חג
המולד, קופסאות של כדורים צבעוניים, זרים ונצנצים. היו כל כך הרבה שנאלצנו לעלות
פעמיים.
תמיד רציתי לעזור לקשט את העץ בבוקר יום החג אך אף פעם לא
נתנו לי, רק אבא ואמא עשו זאת על מנת שתהיה לנו הפתעה, אך באותה שנה נתנו לי לעזור
משום שאבא היה חולה וחלש מידי על מנת לעזור. הוא נשאר במיטה שלו, שהיה בפינה אחרת
של הסלון, הדלקנו רדיו וקישטנו את העץ לצלילי מנגינות החג. אבא עזר לנו בעצות
והעיר לנו כאשר לא היה כמו שצריך. לסיום הכנסנו את הנרות למקומותיהם וסגרנו את
הדלת כדי שאיב לא יראה את העץ לפני ערב החג.
כמו בכל שנה הזמינו אבא ואמא את דודה סילוויה, דודה לואיז
ודוד ג'ורג', הסנדק שלי דוד מניו ודודה גריטלי. היו עוד מספר אנשים אך אינני זוכרת
מי. למרות שלא הרגיש טוב החליט אבא לבשל את הארוחה כרגיל אך בפעם הראשונה נתן לאמא
לעזור לו. תפקידי היה לקחת את איב לטיול בפרק הבסטיון (Bastion) עד 4 אחרי
הצהריים ואז לחזור הביתה, לעשות לו ולי אמבטיה ולהתלבש לחג. הספקנו בקושי אך בשש
היינו כולנו מוכנים לקבל את האורחים.
נשלחנו לחדרנו והתבקשנו לא לצאת עד שיקראו אותנו. אמא ואבא
שמו את המתנות מתחת לעץ, הדליקו את כל הנרות, כיבו את כל האורות וקראו לנו להיכנס
לסלון. זה היה הרגע הקסום ביותר של החג, הרגע בו גילינו את העץ הנוצץ עם המתנות
מתחתיו, את כל הסלון מקושט וחגיגי וריחות של אוכל ועוגות.
כאשר הגיעו האורחים התיישבנו בסלון לאפריטיף אחרי שכל אחד
הוסיף את מתנותיו מתחת לעץ. היו ערימות של מתנות בכל הגדלים עטופים בניירות
צבעוניים וסרטים נוצצים, היה קשה לחכות עד הרגע שנוכל לפתוח אותם! כולם שתו ואפילו
איב ואני קיבלנו 'ברווז', זה היה קוביית סוכר טבולה בליקר. איב לא אהב את זה, הוא
עשה פרצוף ואמר שאלכוהול זה לא בשבילו. צחקנו אך כרגיל היה איב רציני מאוד ולא
הבין למה אנחנו צוחקים. תמיד היו לו הערות מסוג זה. אחרי שלכולם היה כוס ביד עשה
אבא נאום קטן לכבוד החג וקיבלנו אישור לחלק את המתנות. זה היה הרגע הגדול שציפינו
לו כל כך! התחלקנו בתפקידים, קראתי את הברכות ואמרתי לאיב למי לתת את המתנה. זה
היה ארוך משום שהיו באמת המון מתנות באותה שנה, יותר משאני זוכרת אי פעם. בסוף
החלוקה היה כל השטיח של הסלון מכוסה בקופסאות ריקות ובניירות וסרטי קישוט. שנינו
קיבלנו את מה שביקשנו יחד עם מספר בגדים ומעט כסף לקופסאות חיסכון שלנו.
אבא והדודים ג'ורג' ומניו עזרו לאיב ולי לבנות את הרכבת,
היו כל כך הרבה פסים שהצלחנו לעשות 8 ענק שעבר מתחת לרגלי הכורסאות. הצבנו את תחנת
הרכבת, הבתים, העצים והאנשים, הוא קיבל אפילו מנהרה והר, בסוף הבנייה היה לנו כפר
שלם לרגלי הר ואיב לחץ על הכפתור שהפעיל
את הרכבת שהחלה לנסוע בכל הסלון. אהוא היה בעננים ולהגיד את האמת גם אני התלהבתי,
זה היה מראה יפה, הרכבת שנסעה בין בתי הכפר, נכנסה למנהרה ויצאה בצד השני...
אז הגיע זמן הארוחה ועברנו לחדר אוכל. כרגיל הייתה הארוחה
מדהימה והשולחן היה ארוך לחג עם כל כלי הכסף המבריקים, הכוסות מקריסטל, בקבוקי
היין, הכל היה מושלם. אבא הכין פיטריות בבצק עלים כמנה ראשונה, את הצלי בקר
המשפחתי שמלווה אותנו בכל חג עם תפוחי אדמה וסלט חסה כמנה עיקרית, אחר כך הגיע מגש
עם מגוון גבינות וכמנה אחרונה כרגיל הביאה דודה לואיז עוגת יער שחור. בפעם הזה לא
הביאה דודה גריטלי אננס כרגיל, היא הביאה יין משובח במקום. קיבלתי כוס יין אחד
והייתי גאה מאוד, הרגשתי כמו מבוגרת.
בסיום הארוחה חזרו הגברים לסלון לקפה והנשים, כולל אותי,
עזרו לפנות את השולחן ולשטוף כלים. לאחר מכן, בזמן שהמבוגרים פטפטו בסלון, שיחקנו
איב ואני עם כל המתנות החדשות שלנו. כמובן שהמשכנו לשחק עם הרכבת, הבנו את כל
הקוביות, החיות, המכוניות והדמויות שלנו ובנינו עוד בניינים וכבישים, עד שהסלון
דמה לאזור קרב. מדדתי גם את נעלי החלקה על הקרח החדשות שלי, אלה היו נעליים
מקצועיים לבנים והצטערתי שלא יכולתי ללכת מיד לבדוק אותם באולם החלקה על הקרח.
אני זוכרת במיוחד רגע אחד, אבא ישב על כיסא ליד האח ודיבר
עם האורחים, הלכתי מאחוריו והתחלתי לסרוק אותו עם מסרק שקיבלתי. לא היו לו הרבה
שערות, רק מסביב לראש, למעלה היה קירח. אני יכולה עוד לראות את צורת הראש שלו, צבע
השערות והצורה שהיה מושך שערות מצד אחד של הראש עד לצד השני שלא יראו שחסרים לו
שערות למעלה... חשבתי דווקא שהוא מאוד יפה גם בלי שערות.
בחצות ישבתי בפסנתר ושרנו את כל שירי החג כמו גם אלה של
חנוכה שתמיד חגגנו יחד. בסביבות אחד בבוקר החלו האורחים לעזוב, איב נשלח לישון
ועזרתי לאמא לסדר את הסלון. כבינו את כל הנרות, מאוד אהבתי את הריח של הנרות
הכבויים ושל העץ, עבורי זה היה חג המולד, הריח הזה במיוחד אחרי שכבו הנרות. אני
זוכרת שבמשך שנים כאן בארץ ניסיתי לשחזר את הריח הזה אך אף פעם לא הצלחתי, זה אף
פעם לא היה אותו דבר.
זה היה חג המולד האחרון עם אבא שלי, הוא נפטר שלושה שבועות לאחר מכן, בלילה בין ה-14 ל-15 ינואר ב-3 בבוקר.