בחזרה לעמוד ראשי
הסטוריה של יהודי אלזס-לוריין


אלזס (Alsace) הוא אחד מחבלי צרפת הנמצא בגבול המזרחי של המדינה, על הגדה המערבית של נהר הריין,  בגבול גרמניה ושווייץ. זהו רצועה בת 200 ק"מ אורך על 30-40 ק"מ רוחב. הוא אחד מ 22 מחבלי צרפת ומחולק לשני מחוזות: הדרומי שנקרא Haut-Rhin והצפוני Bas-Rhin. לוריין (Lorraine) גם הוא אחד מחבלי צרפת, צמוד לכל אורכו לאלזס בצידו המערבי. ההבדל הבולט בין אלזס ולוריין הוא שאלזס הייתה מחולקת לעשרות שלטונות קטנים ולוריין לפחות מחמישה, רוב הזמן רק בין שנים או שלוש. בשאר התחומים היה הכול אותו דבר.


היהודים יתיישבו שם מזה מאות רבות, אולי באותו זמן שיתיישבו ב-קולון, גרמניה, (Cologne) במאה ה-5, אך ניתן לומר שהקהילה היהודית הרשמית הראשונה באלזס הוקמה בערך במאה ה 10 ובלוריין במאה ה-13. מאותה תקופה מוצאים תזכורות על יהודים בכפרים ובעיירות, כמו למשל כתוביות בעברית על בניינים  ואבנים, סימנים שהשאירו המזוזות על משקופי הדלתות, מצבות ישנות בבתי הקברות ויותר מאוחר דברי אמנות רבים.

גדילת ההשפעה של הכנסייה והתפתחות המסחר אצל הבורגנים הנוצריים הוציאו את היהודים בהדרגה מהחיים החברתיים וצמצמו את זכויותיהם האזרחיות. הרחקתם מארגונים מקצועיים מנעה מהם לעסוק ברוב המקצועות, הגבלות ברכישת נכסים של מקרקעין או בבניית בתים ואיסור החזקת שכירים נוצריים סגרו מפניהם גם את מקצועות החקלאות.  נשאר להם רק המסחר הקטן, לרוב נייד כמו הרוכלים שהלכו מעיר לעיר, מסחר הבקר והסוסים, מלווי כספים ורפואה שהייתה עז לא נפוצה ומשכה מעט אנשים. מדוע לדעתכם לא היו המקצועות הרפואיות נפוצות באותה תקופה? התשובה פשוטה מאוד: רוב הנוצרים דאז לא ידעו קרוא וכתוב לאומת זאת היהודים, שהתחילו ללמוד מגיל 3 ב"חדר", כן ידעו. מביניהם מעטים יכלו ללכת ללמוד כי הלימודים היו יקרים ולא הרבה משפחות יכלו לגייס מספיק כסף לכך.

מלווה כספים היה הכרחי באותה תקופה שכסף מזומן היה דליל מאוד אך לעתים קרובות מדי בשל שיגעונות הנסיכים או אלימות האוכלוסייה, המלווים אבדו את כל כספם אם לא את חייהם. בסוף המאה ה-13 ותחילת ה-14 היו היהודים לגמרי תלויים באצילים של האזור, חילוניים ודתיים. אלה הבטיחו להגן עליהם ועל נכסיהם תמורת תשלום כמובן, למרות זאת הם עדיין תמיד היו בסכנת התקוממות  עממית או הלשנה, לרוב ללא בסיס. כך למשל ב-WISSEMBURG  האשימו אותם ברצח לפולחן דתי מה שגרם למהומות נגדם. כמו כן בכל האזור הדרומי מתו 1500 יהודים בהתפרצויות של חקלאים מורדים. ב- ROUFFACH למשל, שרפו פעמיים את כל היהודים ומאז אף יהודי לא חזר לגור שם.

באמצע המאה ה 14, בטוענה שהיהודים הרעילו את מקורות המים וכך גרמו למגיפה השחורה טבחו אותם ברוב חלקי  אלזס תוך החרמת כל רכושם כמובן. כך נעלמו קהילות רבות כמו STRASBOURG,  SELESTAT,  BERGHEIM, COLMAR, MULHOUSE ועוד. במספר מקומות כמו SOULTZ,  MOLSHEIM ,  OBERNAI, היה ליהודים יותר מזל, רק גרשו אותם. למרות זאת חלק מהניצולים חזרו למקום מגוריהם והתיישבו שם. באותה תקופה סבלו היהודים מכל הפלישות, המשיכו להאשים אותם בכל המגיפות ובכל הצרות, והחוקים שחלו עליהם היו קשוחים. אחד מחוקים אלה היה למשל איסור להתחתן עם מי שהם רצו ומתי שרצו. לחתונה היה צריך אשור מהשליט המקומי שלרוב אסר זאת על מנת למנוע גדילת אוכלוסיית היהודים בכפרו.

משום שחבלי שאלזס-לוריין היו מקום מעבר הכרחי לכל החיילים במלחמות הרבות, בניהם כמובן במלחמת מאה השנים (1337 1453), היו היהודים הראשונים שנפגעו. גנבו מהם, החרימו את רכושם, הרביצו להם ולעתים קרובות הרגו אותם. מלחמות אלה גם שימשו תירוץ כדי לגרש את היהודים המעטים הנותרים מהעיירות הגדולות כי השליטים פחדו להיפגע עם יתנו להם מחסה. כך שב- 1550 נעלמו סופית הקהילות העירוניות של MULHOUSE, OBERNAI, STRASBOURG ועוד אחרות. חוץ מכמה מצבות בבתי קברות ישנים, בית הכנסת היחיד שנשאר מהמאות ה-14 עד ה-17 הוא זה של BERGHEIM שהוחרם לאחר טבח המגיפה השחורה, נקנה מחדש על- ידי יהודים, שופץ כמה פעמים ולבסוף נבנה מחדש באותו מקום ב-1861.

בזמנו שלטו באלזס עשרות שליטים קטנים וכמה גדולים שלרוב לא הסתדרו ביניהם. חלוקת אלזס-לוריין בין השליטים השונים אפשרה ליהודים למצוא מקלט בפרובינציות שונות אך רבים העדיפו להגר לגרמניה, שוויץ ואירופה המרכזית והמזרחית. אפשר למצוא למשל בשורשיו של רבי סולומון לוריה (Salomon Louria) המפורסם, שניהל ישיבה גדולה בפולין במאה ה-16, את רבי ארון שהיה פרנס ודיין של אלזס כולה בסוף מאה ה-15. בהמשך נתן המלך לשליטים המקומיים את הזכות לקבל או לדחות יהודים על אדמתם. שליטים אלה, שלרוב היו  חסרי כסף, ראו ביהודים מקור הכנסה וכך התחילו לקבל  משפחות שגורשו מעיירות סמוכות. בדרך כלל לא יותר משני משפחות לכפר ובדרך זו  הפכה יהדות אלזס-לוריין  ליהדות כפרית.

במאה ה- 16 כללה אוכלוסיית היהודים באלזס בין 100 ל 120 משפחות. הקהילה גדולה ביותר הייתה ב BERGHEIM ושם הייתה הרבנות הכללית של אלזס. מצב היהודים היה מאוד לא יציב ולא פעם ניסו לשלול מהם את זכויותיהם. בשל כך נאלצו היהודים לבחור ב- "SHTADLANIM", שפירושו פרנסים-מנהיגים שתפקידם היה להגן על זכויות היהודים בפני השלטונות. לא פעם הגיעו מנהיגים אלה עד לחצרות המלכים. המפורסם מבניהם היה JOSSELMANN מ ROSHEIM שהקדיש את חייו לתפקיד זה בקרבת שליטי צרפת דאז, MAXIMILIEN הראשון ולאחר מכן CHARLES QUINT. אחד ההישגים הגדולים שלו היה שלמרות איסור שהיית היהודים בעיירות מוגנות בחומות, הוא הצליח לשכנע את השליטים לקבל אותם זמנית אל תוך העיר בזמן מרד או מלחמה עד חלוף הסכנה.
במשך מלחמת 30 השנים (1618 1648) ועד שנחתם הסכם WESTPHALIA, הושמדו כפרים רבים, כולם סבלו רבות, היהודים כמו הנוצרים, והאוכלוסייה הצטמצמה. אלזס ולוריין הוחרבו כמעט כליל. אבל הם הפכה לחלק מאדמת צרפת וסוף סוף נגמרה תקופת השליטים האזוריים הקטנים. נוכחות היהודים הייתה בעיה מאחר שבצרפת גורשו היהודים מתחילת המאה ה 16 ובאלזס חשבו לעשות אותו דבר אך בעלי האדמות דרשו שיכבדו את הפריבילגיות שלהם שביניהם היה הזכות לקבל או לדחות יהודים. ככל שהמצב השתפר הגיעו יותר ויותר יהודים לאלזס-לוריין, ותפקידם כספקי סוסים ומזון לצבא העניק להם את תמיכת המנהיגים הצבאים. נוכחותם הייתה גם מקור הכנסת כספים לשלטון המקומי. כך יכלו היהודים להישאר בתנאי שישלמו את המיסים הכבדים שנדרשו מהם.
בספירת היהודים משנת 1689 מצאו באלזס 525 משפחות שכללו 2600 נפשות, רובם במחוז הצפוני. מעטים גרו בעיירות. מעז מספרם גדל מהר מאוד, באותו קצב של אוכלוסיית הנוצרים. לאחר 10 שנים היו כבר 3655 ולאחר כמעט 100 שנים בספירה של שנת 1784 מספרם הגיע ל- 624 19.

במהפכה הצרפתית ב-1789 היו באלזס יותר מ 150 קהילות יהודיות, כמו גם בלוריין. השלטון הציב מפקחים אחראים לשמירת החוקים, לספירת הנפשות והמשפחות המורשות לגור במקום ובעיקר לגביית המיסים וההיטלים השונים שהוטלו על היהודים. הרבנים שתיפקדו בקהילות קיבלו אישור מבעלי האדמות לטפל בבעיות בין היהודים ולהטיל קנסות שסכומם היה לרוב מתחלק בין בעלי האדמה וארגוני צדקה. מאמצע המאה ה-18 הוסיפו כמה ממונים כלליים יהודיים  לשטדלנים,  הם  והרבנים ניהלו את כל ענייני היהודים כלפי השלטונות. המפורסם מביניהם היה CERF BERR מבישהיים.

כאשר המלך LOUIS XVI (לואי 14) אישר את הזכויות האזרחיות של כל יהודי צרפת ב 1791 בעקבות  ההחלטה של האספה הלאומית, הפכו היהודים לאזרחים שווים לכל דבר, למרות שלקח עוד כמה שנים עד שהרגישו את זה בפועל. אבל לפחות כבר לא היו צריכים לשלם מיסים והיטלים מיוחדים וסוף סוף יכלו לעבוד בכל המקצועות, לקנות בתים, לגור במקום שרצו ולהתחתן מתי ועם מי שרצו. עם זאת עדיין לא היו חסרות בעיות, לכן ב- 1808 החליט NAPOLEON לארגן את הקהילות היהודיות כמו הקתוליות והפרוטסטנטיות. מהיום שהרבנים קיבלו מהמדינה את מנויים לתפקיד ואת ומשכורתם נהיו היהודים שווים לכל האזרחים האחרים. ההחלטה הזאת מסבירה את התפתחותה המהירה היוצאת דופן של  קהילות  יהודי אלזס-לוריין במאה ה-19.

באותה תקופה לא היו ליהודים שמות משפחה קבועים, לעיתים קרובות הוסיפו לשמם את שם הכפר שגרו בו או ממנו באו, או שם המקצוע שלהם אך בדרך כלל נקראו על שם אבותיהם. משנת 1800 הוכרחו לקחת שמות משפחה קבועים שעברו מדור לדור.

רק ב-1793 לאחר שיצא חוק שוויון הזכויות, כאשר האוכלוסייה בכפרים נעשתה צפופה מדי והפרנסה דלה, התחילו לעבור לעיירות גדולות או להגר לארצות הסמוכות כמו צרפת, שוויץ, ארצות הברית ומקומות אחרים. ברוב הכפרים והעיירות של אלזס-לוריין אפשר עד היום למצוא JUDENGASSE או JUDENSTRASSE, שפירושם רחוב או סמטת היהודים.

היהודים ברובם היו, כמו הנוצרים, אנשים מחוספסים וקשוחים אך היה להם הומור גדול והם ידעו לצחוק גם על עצמם. החיים לא היו קלים לאף אחד בתקופה הזאת והרצון להצליח היה גדול, במיוחד אצל היהודים בשל מצבם.  הם עבדו קשה מבוקר עד ערב, אכלו אוכל פשוט רוב השבוע אבל בסופי שבוע אהבו מפגשים גדולים עם המשפחה המורחבת וידעו ליהנות מאוכל ויין טוב. יש לי אין ספור מתכונים מהסבתות שלי ואפשר להשוות אותם בקלות למתכוני המסעדות הטובות ביותר של היום. כמו שכבר אמרנו, רובם היו עניים ועבדו כבעלי מלאכה קטנים, רוכלים שעברו מדלת לדלת בכפרים בקריאה "NIX ZU HANDLE"? אין מה למכור? כמה התעשרו והפכו לבנקאים, לסוחרי סוסים ובקר שבדרך כלל עבדו גם את אדמתם, מלווי כספים או סוחרים. מאמצע המאה ה-19 (בערך 1850) היו יותר ויותר רופאים, רוקחים, עורכי דין וכמה שהצליחו להקים מפעלים קטנים ואפילו גדולים.

דרך חייהם היו דתיים ומסורתיים מאוד, מלווים בתפילות ובמנהגים עממיים שונים. רובם עבדו רחוק מהבית כל השבוע ולכן שבת וחגים היו מוקדשים לתפילה, מנוחה, ומפגשים משפחתיים. בימים אלה היו הולכים לבית הכנסת בבגדיהם היפים ביותר ולאחר מכן היו נפגשות המשפחות המורחבות, שכנים וידידים סביב שולחן האוכל בבתי המשפחה ובכיכרות הכפרים. חיי היהודים והנוצרים התערבבו מאוד ולרוב התנהלו בשכנות טובה. הנוצריים ידעו לא להפריע בחגים ולא פעם השתתפו בחגיגות היהודים ביציאתם מבית הכנסת או בשמחות משפחתיות. עוד דוגמה לשכנות טובה, להרבה פונדקי דרכים נוצריים היה מחבת שמור ליהודים לאוכל הכשר. האחרון שהשתמש בו היה עושה בו X בגיר לבן כדי שהנוצרים יזהו אותו ולא ישתמשו בו. דוגמה אחרת היא שבמספר כפרים העבירו את יום השוק מיום שישי ליום חמישי כדי להקל על המוכרים היהודים. רבים מבין האיכרים הנוצרים גם דיברו יידיש אלזסי.

המשפחות היהודיות הבורגניות דיברו צרפתית בבית גם בין 1871 ל 1918 כאשר אלזס הייתה שייכת לגרמניה. לרובם הייתה עדיין משפחה בצרפת והם שלחו את ילדיהם לפנימיות שם. המשפחות היותר צנועות ופחות משכילות נטו גם הן להתבטא בצרפתית והחליפו את המילים שלא ידעו במילים גרמניות מה שיצר לפעמים משפטים מאוד מוזרים. למרות שאינכם דוברי צרפתית וגרמנית אתן בכל זאת דוגמה אחת:
VA CHASSER LE GUGGEL DU JARDIN SUNSCHT MACHT ET MER UFS LEGUME שפירושו בערך: "לך לגרש את התרנגולת מהגינה אם לא היה "תעשה" לי על הירקות". כמו שאפשר לראות המשפט חצי בצרפתית וחצי בגרמנית. אבל השפה המשותפת לכל היהודים האלזסים הייתה היידיש אלזסי, תערובת של מילים גרמניות, צרפתיות, עבריות וארמיות. היו כותבים יידיש אלזסי באותיות עבריות אך היום הולכת השפה הזו לאיבוד וכמעט לא מדברים אותה יותר.
תחת השלטון הגרמני אחרי 1871 התבקשו כל האלזסים לבחור אם ברצונם להישאר באלזס ולקבל אזרחות גרמנית או לעזוב ולעבור לצרפת או למקום אחר, אבל מי שעזב את אלזס יכול היה לחזור רק יום או יומיים בחודש בלבד. הרבה בחרו לעבור לצרפת, לשוויץ, לארצות הברית.  כדי לא לאבד את אדמתם, משפחות רבות התפצלו כאשר חלק נשאר באלזס לטפל בנכסים משפחתיים וחלק הגרו לארצות אחרות. כך היה במשפחתי, רב-סבי היגר לשוויץ עם הילדים הצעירים והשאיר באלזס את הבוגרים באחוזת המשפחה כדי לשמור על האחוזה ולטפל  באדמות ובבקר.

בזמן השואה ברחו הרבה יהודים לשוויץ או למקומות אחרים אבל לא מעט, וביניהם מספר גדול של רבנים עם משפחותיהם, נתפסו ונשלחו למחנות שמהם רובם לא חזרו. בין אלה שניצלו חזרו חלק לאלזס לאחר סוף המלחמה והתיישבו שם מחדש. היה מחנה ריכוז אחד על אדמת צרפת שהוקם באלזס, שמו היה STRUTHOF  ונרצחו בו יותר מ 12.000 אנשים, רובם יהודים. למזלם של יהודי אלזס יחסית למקומות אחרים, רובם  הצליחו לשרוד את השואה. אתן דוגמה אחת בלבד, ב STRASBOURG על 10.000 יהודים מתו בערך קצת יותר מ-1000 במחנות, בשדות הקרב ובמחתרת.

כיום יש קהילות יהודיות רבות ומשגשגות באלזס-לוריין, ושוב לדוגמה ב STRASBOURG חיים כיום יותר מ 000 15 יהודים והקהילה פעילה מאוד. מעט יהודים מאלזס-לוריין עלו לארץ, משנת 1948 בערך 60.000  מאלזס עשו עלייה ומתוכם יותר ממחצית חזרו לשם. אחת הסיבות לכך היא אולי שליהודי אלזס-לוריין  אין את הפחד והזיכרונות מפוגרומים כמו שיש בארצות המזרחיות והם מרגישים מקובלים ובטוחים, חלק בלתי נפרד מאזרחי צרפת. אמנם במצב של היום, עם האנטישמיות הגוברת ברחבי העולם, אינני יודעת כמה זמן ימשיכו להרגיש כך!


בחזרה לתפריט ראשי   -   Back to the main page   -   Retour la page d'accueil